האם יש להפחית את סכום הערבות מגובה החוב עקב התנהלות הזוכה?

דרגו את המאמר

הזוכה הגישה בפני בית משפט השלום בנתניה, ערעור על החלטת הרשמת, אשר קיבלה את הבקשה של החייב בטענת פרעתי, והורתה על סגירת תיק הוצאה לפועל, ועל השבת כספים שנגבו ממנו במסגרת ההליכים שננקטו בתיק, זאת מאחר והזוכה לא פעלה למימוש החוב באמצעות כספי הערבות.

בעקבות חוב ישן, נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, לפיו ינקטו הליכים במקרה בו החוב לא יפרע במלואו, אולם התברר לזוכה כי אחד השיקים שמסר החייב לא היה חתום על ידו ולא ניתן היה לפרעו, על כן בשנת 2001, נפתחו נגדו שוב הליכי הוצאה לפועל.

הזוכה הגדילה את החוב מאחר ולא מימשה את הערבות הבנקאית

מנגד טען החייב כי הזוכה לא פעלה בתום לב, מאחר והיא נקטה נגדו בהליכים, ולא מימשה את הערבות הבנקאית לפירעון החוב בסך של 25,000 דולר. בנוסף הגיש בקשה בטענת פרעתי, כי החוב נפרע במלואו, ואף ביקש להורות על סגירת התיק.

במסגרת הדיון בעניין זה, קבעה הרשמת כי החייב לא התנהל בצורה סבירה, מאחר והציג טענות סותרות בנוגע לפירעון החוב, ובכך בעצם הפר את הסכם הפשרה, באופן שאפשר לזוכה לפעול לחידוש ההליכים נגדו, במטרה לגבות את מלוא החוב.

עם זאת הרשמת ציינה כי הזוכה לא מימשה את הערבות הבנקאית שנמסרה לה במסגרת הסכם, ואילו היו ננקטות על ידה פעולות פשוטות למימושה, ניתן היה לסלק את מלוא החוב, ואף את החוב שנצבר בתיק ההוצאה לפועל.

הזוכה טען מנגד כי הערבות היתה קצובה בזמן, ולא היה ביכולתה להקטין את הנזק בשל התרשלות של עורך דינה, אשר לא פעל למימוש הערבות.
הרשמת לא קיבלה טענה זו, והשתכנעה כי יש להפחית את סכום הערבות מגובה החוב בתיק. ובהתאם למסקנתה, הורתה על קיזוז מלוא סכום הערבות מגובה החוב, על איפוס החוב וסגירת התיק.

החייב שהשתמט מתשלום החוב אינו זכאי לפרס

בעקבות החלטת הרשמת, הגישה הזוכה ערעור, וטענה כי מדובר בהחלטה בלתי צודקת ואף מקוממת, המעניקה פרס לחייב המתחמק מתשלום החוב, ומנוגדת לתקנת הציבור.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, בית המשפט השתכנע כי המערערת היתה יכולה לנקוט בהליך של מימוש הערבות, ולגבות ובדרך זו את החוב ובכך להקטין את הנזק, ואף מחדלה מצדיק נקיטת סנקציה כלפיה. אולם קבע כי החייב הוא זה שלא פרע את החוב והפר את הסכם הפשרה.

על כן סבר כי הרשמת שגתה במסקנתה, ולא היה מקום להורות על ביטול החוב וסגירת התיק, מכיוון שאין להשלים עם התופעה של חייבים המשתמטים מתשלום חובם, ואף הדגיש כי כללי ההוצאה לפועל נועדו לאפשר גביית חובות כאשר אינטרס הזוכה הוא הראשון במעלה.

בנסיבות אלה סבר בית המשפט כי יש להעמיד את החוב על הסכום שהיה נכון למועד האחרון בו ניתן היה להפעיל את הערבות, בסוף שנת 2001, והורה לפתוח את תיק הוצאה לפועל מחדש, ולבטל את ההחלטה להשבת כספים לחייב. עוד קבע כי החייב יישא בהוצאות הערעור בסך 7,500 שקלים.

עש"א 49490-05-14