עיכוב יציאה לתושב חוץ במסגרת הוצאה לפועל, באילו מקרים?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 3.5 מתוך 5

הטלת הגבלה על תושבי חוץ בדרך של עיכוב יציאתם מהארץ, מכוח סעיף 66א לחוק הוצאה לפועל, היא סוגיה בעלת חשיבות רבה הנוגעת לאיזון הראוי בין זכויותיהם החוקתיות של הצדדים, הן חייבים והן זוכים במסגרת הליכי הוצאה לפועל.

ביצוע צו עיכוב יציאה מהארץ לחייב שאינו מתגורר בארץ שונה מצו המופנה כלפי תושב ישראל והוא ניתן רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים שיירשמו, לפי תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, על כן, זוכה המבקש צו עיכוב יציאה מהארץ נגד תושב חו"ל נדרש לנהוג במשנה זהירות.

סעיף 66א לחוק הוצאה לפועל עוסק בהטלת הגבלות על חייב בעל יכולת המשתמט מתשלום חובותיו. על פי הוראות סעיף זה, רשאי רשם ההוצאה לפועל להטיל הגבלות שונות על חייב אשר מתחמק מהזוכה בתיק הוצאה לפועל, למרות שהוא בעל יכולת לפרוע את החוב, במטרה להפעיל עליו לחץ ולזרז אותו לשלם את חובותיו.

אחת ההגבלות המנויות בחוק היא הגבלת החייב מלקבל דרכון ישראלי או תעודת מעבר לפי חוק הדרכונים, כאשר יש יסוד סביר להניח שהחייב ייצא מהארץ מבלי לפרוע את החוב, וכן הגבלה להחזיק דרכון או תעודת מעבר או מלהאריך את תוקפם, ובלבד שיהיו תקפים לצורך שיבה ארצה. הגבלה זו לא תוטל אם הרשם שוכנע שהיציאה מישראל דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו.

זכותו החוקתית של החייב לחופש תנועה

כמו כן, הרשם רשאי להורות על עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ, אלא אם שוכנע שהיציאה דרושה מטעמי בריאותו של החייב או של בן משפחה התלוי בו. ואף אין מניעה גורפת שתוטל על מי שאינו מתגורר כדרך קבע בישראל ועל תושב חוץ הגבלה של עיכוב יציאה מהארץ מכוח סעיף 66א לחוק. עם זאת, עיכוב יציאה של תושב חוץ המנהל את מרכז החיים שלו בחו"ל, ייעשה רק במקרים שבהם תוצאת עיכובו תוביל לפירעון מלא או חלקי של החוב.

השיקולים המנחים את הרשם בהחלטה האם להורות על עיכוב יציאה של תושב חוץ, מאזנים בין זכותו החוקתית של החייב לחופש תנועה והפגיעה שתיגרם בשל העיכוב בשל היותו תושב זר, לבין האינטרס או זכותם של הזוכים אשר עלולים להיפגע אם לא תעוכב היציאה מהארץ. השיקול המרכזי בהוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ נגד תושב זר הוא שאין לעכב את יציאתו  רק כדי להפעיל עליו לחץ במסגרת הליכי גבייה והסיכוי שכתוצאה מעיכוב החייב יפרע את החוב אינו מצדיק את הסנקציה.

כאשר מדובר באזרח ישראלי שירד מהארץ, בוחן הרשם היכן נמצא מרכז החיים של החייב, באמצעות מבחן סובייקטיבי שבו נבחן המקום המהווה את מרכז חייו בעיני החייב עצמו ובאמצעות מבחן אובייקטיבי שבוחן את מקום מגוריו בפועל. על פי הפסיקה, חייב אשר מרכז חייו ממוקם בארץ הוא בעל משפחה ונכסים ומקום עבודתו הקבוע נמצא בישראל, לכן אין מדובר בתושב חוץ.