טענת התיישנות למימוש פסק דין בהוצאה לפועל
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
תקופת ההתיישנות בהוצאה לפועל היא משך הזמן הקבוע בחוק ההתיישנות שבמהלכו ניתן להגיש בקשה למימוש פסק דין. אם מיום מתן פסק הדין חלף פרק זמן העולה על תקופה זו, ורק לאחר מכן הגיש הזוכה את הבקשה למימושו, רשאי החייב לטעון נגד הזוכה טענת התיישנות.
לאחר הגשת הבקשה, רשם ההוצאה לפועל יקיים דיון לגבי טענת החייב ויכריע על פי שיקול דעתו, האם לסגור את התיק או לדרוש מהחייב להסדיר את התשלום.
תקופת ההתיישנות משתנה בהתאם לתוכן פסק הדין, כך שפסק דין אזרחי אופרטיבי לתשלום חוב מתיישן בחלוף 25 שנה, ופסק דין אזרחי הצהרתי אינו מתיישן לעולם. כמו כן, חוב מס מתיישן בתוך שבע שנים, ולא ניתן לגבותו באמצעות הליכי גבייה מנהליים כאשר נטענת התיישנות כלפי החוב.
באילו מקרים ניתן להשתמש בטענת התיישנות?
זוכה שניתן לטובתו פסק דין של בית משפט, שלפיו החייב נדרש לשלם עבורו סכום כסף, רשאי לפתוח תיק בלשכת הוצאה לפועל ולהגיש בקשה לביצוע פסק דין כספי. החייב יכול לשלם את החוב, או להגיש התנגדות מנומקת.
חייב שנפתח נגדו תיק, אשר לטענתו שילם את מלוא החוב, שבגינו נפתח התיק, רשאי להגיש טענת פרעתי לרשם הוצאה לפועל. כאשר מדובר בתיק למימוש פסק דין, ניתן להשתמש בטענה רק אם הסדר החוב נעשה לאחר מתן פסק הדין, וגם כאשר הבקשה למימוש פסק הדין הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.
התיישנות פסק דין טעון ביצוע
סעיף 21 לחוק ההתיישנות עוסק בהתיישנות פסק דין. על פי הוראות סעיף זה, פסק דין בתביעה אזרחית, שחלפו 25 שנים, מבלי שהזוכה פעל בדרך כלשהי כדי לבצעו, כגון: נקיטת הליכי הוצאה לפועל למימוש פסק הדין, פתיחת תיק בהוצאה לפועל וכדומה, רשאי החייב לטעון טענת התיישנות, ואולם פסק דין בתביעה שלפי תכנו אינו טעון ביצוע אינו נתון להתיישנות.
פסק דין טעון ביצוע מתייחס לפסק דין המחייב את החייב לעשות דבר מה אופרטיבי, כמו: לשלם סכום כספי או לעמוד בצו עשה לביצוע בעין שניתן לאכוף אותו. פסק דין שאינו טעון ביצוע הוא פסק דין הצהרתי שאינו נותן סעד אופרטיבי, אלא סעד המצהיר על דבר מה שמטרתו להצהיר על קיומה של זכות מסוימת השייכת לפלוני. כמו לדוגמה: פסק דין המצהיר על גילו של אדם, על אבהותו, על זכויות היורשים וכדומה.
לפיכך, כאשר מדובר בפסק דין אזרחי אשר ניתן לביצוע לפי תוכנו, רשאי הזוכה להגישו לביצוע בלשכת הוצאה לפועל עד חלוף 25 שנים ממועד מתן פסק הדין. עם זאת, כאשר מדובר בפסק דין אזרחי שאינו ניתן לביצוע לפי תוכנו, לעולם לא מתיישן, כך שהזוכה יכול להגיש את פסק הדין בכל עת ללא הגבלת זמן.
במקרה שהזוכה לא פעל לצורך ביצוע פסק הדין במהלך 25 השנים שחלפו ממועד מתן פסק הדין, פסק הדין מתיישן והחייב יוכל לטעון להתיישנות לגביו, אולם עליו לעשות כן בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התביעה. החייב יכול לטעון כי ככל הנראה אי נקיטת פעולה כלשהי מעידה על כך שאין לזוכה עניין בפסק הדין והוא למעשה ויתר על ביצועו.