דרישה לתשלום חוב אגרת טלוויזיה מאדם דתי שמכחיש כי ברשותו טלוויזיה

דרגו את המאמר

רשות השידור פנתה לבית משפט השלום בעכו והגישה תביעה על סך של 3,689 שקלים לתשלום אגרת טלוויזיה לשנים 2007-2012 לאחר נקיטת הליכי הוצאה לפועל. התובעת טענה כי הנתבע לא שילם אגרה בשנים אלו, למרות שהוא מחזיק במקלט טלוויזיה. לנתבע ניתנה רשות להתגונן והתביעה הועברה לסדר דין מהיר.

הנתבע טען כי הוא מנהל אורח חיים דתי לכן הוציא את הטלוויזיה מהבית

כתב התביעה התבסס על דוחות המהווים רשומה מוסדית, ועל ביקור בית שבוצע בחודש יוני 2010, על ידי סוקר מטעם רשות השידור, אשר במהלכו נמצא מקלט טלוויזיה בביתו של הנתבע, זאת בניגוד להודעות קודמות שמסר, לפיהן אין הוא מחזיק במקלט מאז שנת 2001, עקב קיום אורח חיים דתי.

הסוקר שערך את ביקור הבית הצהיר כי שני בניו של הנתבע עצרו אותו בדלת הכניסה וסירבו לאפשר לו לערוך ביקורת, אך לטענתו ניתן היה לזהות מהדלת את מכשיר הטלוויזיה והממיר לקליטת שידורים בחדר המגורים. עוד הוסיף כי על גג הבית מצויה צלחת לווין, אשר ממנה כבל משתלשל דרך החלון לדירתו של הנתבע. התובעת ציינה כי נגד הנתבע התקיים הליך משפטי קודם על רקע חוב אגרה עד לשנת 2006, במסגרתו חויב לשאת בתשלום אגרה של ארבע שנים.

צלחת הלוויין על גג הבית משמשת את אחיו המתגורר בסמיכות

מנגד טען החייב כי הוא מנהל אורח חיים דתי, לכן אין לו מכשיר טלוויזיה בבית מאז שנת 2001, והוא הצהיר על כך פעמים רבות וגם בעת ההליך המשפטי הקודם. הנתבע הודה כי על גג ביתו מצויה צלחת לוויין, אך טען כי הצלחת בשימושו של אחיו בלבד. בנוסף טען כי שילם את חיוב האגרה בגין השנים 2002 -2006, שנים בהן לשיטתו שלו לא החזיק במקלט.

הנתבע לא ציין בתצהירו ולו במילה את ביקור הבית שבוצע בביתו בשנת 2010, אולם במהלך חקירתו הנגדית הציג לראשונה גרסה לעניין הביקור וטען כי הסוקר איים על בנו. עם זאת בניו לא הובאו להעיד, כדי לשפוך אור על נסיבות הביקור, ועצם העלאת טענה זו בשלב המאוחר בו הועלתה גרעה ממהימנותו שממילא היתה פחותה.

הנתבע לא הצליח להוכיח שאין ברשותו מקלט לכן חויב בתשלום אגרה

בהתחשב בנסיבות העניין, בסתירות שעלו בגרסתו של הנתבע ביחס להחזקת מקלט הטלוויזיה, עובדת קיומה של צלחת לווין על גג הבית, מידת שיתוף הפעולה עם הסוקר בביקור הבית לאחר נקיטת הליכים משפטיים, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא ניתן לייחס לטענות ההגנה משקל של ממש.

בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לרשות השידור סך של 3,689 שקלים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עבור אגרת טלוויזיה שלא שולמה. בנוסף חויב הנתבע לשאת בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דינה של התובעת בסך כולל של 750 שקלים.

תא"מ 7525-12-13