העירייה נקטה בהליכי הוצאה לפועל בגין חוב ארנונה משנת 1984

דרגו את המאמר

החייבים הגישו תביעה לפיצויים נגד עיריית תל אביב בטענה כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מהליכי גביית החוב שננקטו במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח שלא כדין, בגין חוב פסוק על פי פסק דין משנת 1984.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו נדרש להכריע בסוגיה ולקבוע האם יש להשיב לחייבים את הסכומים שנגבו מהם על ידי העירייה, והאם הם זכאים לפיצוי עקב התנהלות הנתבעת.

חוב הארנונה עמד בשנת 1984 על סך של 46 שקלים בלבד

על פי העובדות, בשנת 1984 ניתן פסק דין שחייב את התובעים לשלם לעירייה סכום כספי בסך של 46 שקלים בגין חוב ארנונה, ונקבע כי סכום זה יישא ריבית שנתית בגובה 6%. כשנתיים מאוחר יותר, החוב לא הוסדר, לכן העירייה פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין שניתן לטובתה.

בשנת 1992 הוגשה על ידי החייבים בקשה לסגירת התיק, אולם לאחר כשלושה שבועות, העירייה הגישה בקשה להחייאת ההליכים. עקב כך ההליכים חודשו, במהלכן עמדה יתרת חוב על אפס שקלים. בשנת 2004 חודשו הליכי ההוצאה לפועל בשנית, כאשר אז עודכנה יתרת החוב לסך של 3,791 שקלים, ובמסגרת ההליכים הוטל עיקול על כספי החייב בקופת גמל.

החייבים הגישו בקשה בטענת פרעתי, אך מאחר ולא הוצגה כל אסמכתא לפירעון החוב, הבקשה נדחתה. עם זאת העירייה לא חידשה את בקשתה להחייאת הליכים, על כן ראש ההוצאה לפועל, הורה בשנת 2009 על סגירת את התיק מחוסר מעש.

לחייבים נגרם נזק עקב שבירת קופת הגמל בטרם הגיע מועד פירעונה

התובעים טענו כי התיק נפתח שלא כדין, ועקב כך נגרמו להם נזקים. וציינו כי בקשת העירייה לסגירת תיק ההוצאה לפועל שהוגשה בשנת 1992 מעידה כי חובם לנתבעת נפרע.

עוד דרשו להורות לעירייה להשיב את הכספים שנגבו במסגרת עיקול שהוטל על כספי החייב בקופת גמל בסכום של 7,373 שקלים. בנוסף דרשו פיצוי בגין עגמת נפש, בסך של 7,500 שקלים, בגין המטרד שנגרם להם מהתנהלות העירייה לאורך השנים, במהלכן ננקטו נגדם הליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

מנגד טענה העירייה כי על פי שערוך החוב עומד כיום על סך של 25,408 שקלים. עוד הוסיפה כי אין לחייבה בסכום ששילמו החייבים לרשויות המס, שכן העיקול בוצע בהתאם להחלטת שיפוטית של ראש ההוצאה לפועל, אשר הורה לשבור את קופת הגמל בטרם הגיע מועד פירעונה.

החייבים עדיין לא הוכיחו כי פרעו את חוב הארנונה

לאחר שמיעת טענות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה, שהחייבים לא הציגו אסמכתא ברורה ומפורשת שיש בה כדי להעיד על פירעון חובם על פי פסק הדין משנת 1984. ואף דחה את הטענה כי בקשת העירייה לסגירת התיק מעידה למעשה על פירעון החוב, אלא ציין כי היא מהווה החלטה מנהלית בלבד. 

עם זאת קבע כי העירייה נקטה בהליכי הגביה בשיהוי בלתי סביר, כאשר גביית חוב על פי פסק דין משנת 1984 נעשתה באמצעות עיקול שמימושו בוצע רק בשנת 2005. ואף קבע כי לאחר שהורה ראש ההוצאה לפועל על סגירת התיק מחוסר מעש, כל הפעולות שעשתה העירייה ממועד החייאת ההליכים, נעשו שלא כדין ועל כן הינן בטלות, לרבות הגשת הבקשות להטלת עיקולים.

בסופו של דבר חייב בית המשפט את העירייה להשיב לתובעים סכום של 33,000 שקלים, שנגבה במסגרת התיק שלא כדין, והורה לפצותם בגין תשלום המס שנגבה בשל "שבירת" קופת הגמל, בצירוף פיצוי בסך 1,000 שקלים בגין עגמת נפש. עוד נקבע כי מתוך סכום זה רשאית העירייה לקזז את סכום החוב על פי פסק הדין שניתן בשנת 1984 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה.

תא"מ 2370-12-10