עובד הוצאה לפועל קיבל שיקים מחייב במסגרת הסדר והפקיד אותם בחשבונו

דרגו את המאמר

חייב הגיש תביעה לפיצויים בסך 23,000 כנגד עובד לשכת הוצאה לפועל, בטענה כי בשל התנהלותו הלקויה של העובד חובו גדל, במקום שהתיק ייסגר. בית משפט השלום בחיפה נדרש להכריע האם החייב זכאי לפיצויים.

החייב מסר לעובד הלשכה שיקים לצורך סגירת התיק

התובע הינו חייב בתיק הוצאה לפועל, לזוכה שהוא בנק ערבי ישראלי. במהלך חודש אפריל 2009, הגיע אל התובע אדם שהציג עצמו כעובד בלשכת ההוצאה לפועל בעכו, על מנת לבצע עיקול ורישום בשל החוב, כשהוא מלווה בעובד בית המשפט.

אותו אדם הציע לחייב לסגור את תיק ההוצאה לפועל על ידי הסדר, לפיו התובע ישלם לו 4,000 שקל לצורך סגירת התיק ולסילוק החוב. התובע קיבל את ההצעה, ומסר לנתבע שיקים בסכום המבוקש. עם זאת, המשיכו להינקט כנגדו הליכי הוצאה לפועל. 

בשלב מסוים התובע קיבל התרעה מהבנק כי הוא עדיין חייב סכום של 4,000 שקל. והתברר לתובע כי אותו אדם כלל לא הפקיד את השיקים שקיבל ממנו בבנק, אלא מסר שיקים אחרים שאין לתובע שום קשר אליהם. בהמשך הוצא נגדו צו מאסר בהוצאה לפועל. 

העובד הפקיד בבנק שיקים אחרים ולקח את השיקים של החייב לעצמו

התובע ניסה לפנות פעמים רבות אל הנתבע, והבין בדיעבד כי אותו אדם אינו עובד כלל עם הבנק בתיק ההוצאה לפועל. לטענת התובע, הנתבע הוציא ממנו כספים במרמה ובשל אותה תרמית הוא נאלץ להגיע להסדר עם הבנק ושילם בנוסף לחוב המקורי עוד 3,800 שקל.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום, דרש התובע פיצויים בסך 23,000 שקל בגין מעשה המרמה של הנתבע והפרת ההסכם.
התובע צירף לכתב התביעה: אישור תשלום בסך 4,000 שקל עבור תיק ההוצאה לפועל, חשבונית מס המאשרת כי לאחר פירעון השיקים התיק ייסגר, הסדר תשלומים שנערך בין הבנק לתובע בגין תוספת לחוב המקורי ועוד מסמכים רלוונטיים נוספים.

העובד הודה כי הוא חייב לתובע 2,000 שקל

הנתבע העיד כי הוא מעולם לא פגש את התובע, אלא ביצע את ההסדר עם אביו של התובע. לדבריו, הוא הגיע בחודש אפריל 2009, לביתו של התובע במסגרת עבודתו בלשכת ההוצאה לפועל, במטרה לבצע עיקול. שם פגש את אביו שביקש ממנו לעזור לו לסגור את חובותיו של בנו.

הנתבע נענה לבקשת אביו של החייב ופנה לאחראי על התביעות בבנק וקיבל ממנו אישור לסגור את התיק בסך של 4,000 שקל. האב נתן לו ארבעה שיקים, שלושה מחשבונו הפרטי ועוד שיק אחד של בנו על סך 2,000 שקל.

לדברי הנתבע, הבנק לא קיבל את השיקים מכיוון שהיו דחויים, על כן סוכם עם האב כי הוא יפקיד את השיקים בחשבונו הפרטי וישלם לבנק את סכום החוב. הנתבע טען כי הוא לא שלשל דבר לכיסו והוא נותר חייב לתובע 2,000 שקל עבור השיק שלא נפרע עדיין.

לאחר שמיעת טענות הצדדים קבע בית המשפט כי התנהלותו של הנתבע היתה לקויה. וציין כי כאשר עובד לשכת הוצאה לפועל מקבל שיקים לצורך ההסדר על מנת למנוע עיקול, והבנק אינו מקבל את השיקים, הוא אינו רשאי להתנדב לשלם מכספו עם שיקים אחרים, ולקבל תמורתם את השיקים המקוריים.

בנסיבות אלה קבע בית המשפט כי לתובע מגיע פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בסך 3,000 שקל ועוד סך 1,900 שקל, שהוא מחצית הסכום ששולם לצורך סגירת תיק ההוצאה לפועל, בנוסף לחוב המקורי. כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות המשפט בסך 1,500 שקל.

תא"מ 14007-10-11