החלטה בבקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצל``פ שבמסגרתו ניתן צו פינוי

דרגו את המאמר

בקשה לעיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל אשר במסגרתו ניתן צו פינוי

הוצאה לפועל היא למעשה הליך שנועד לממש פסק דין אשר בית משפט או בית דין פסק לטובת אדם (או למימוש מסמכים שונים דוגמת שטר חוב, שיק או שטר משכנתא). לרוב, הליך ההוצאה לפועל נועד לממש נכס מסוים על ידי מכירתו במטרה להעניק את הכספים שהתקבלו מהמכירה לאדם שלטובתו פסק בית המשפט.

לעיתים, מטרת הליך ההוצאה לפועל היא הענקת סעדים אחרים שאינם כספיים דוגמת צו מניעה או סילוק יד מנכס מסוים (צו פינוי למשל). חשוב לציין, כי ההוצאה לפועל היא רשות שלטונית ולכן דרך פעולתה מוסדרת על ידי חוקי ההוצאה לפועל. החיקוק העיקרי הרלבנטי הוא חוק ההוצאה לפועל שנחקק בשנת 1967 כשמכוחו הותקנו תקנות ההוצאה לפועל בשנת 1979. כך למשל, הרשות פועלת בעיקר לאחר שמוגשים אליה המסמכים או פסקי הדין.

לבית המשפט הוגשה בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל אשר במסגרתם קיבלו המבקשים צו לפינוי דירתם. המבקשים רכשו דירה מעסק שהיה שותפות (כלומר לא תאגיד), כשאת המכירה ליווה בנק שהיה ערב לפרויקט הבנייה המדובר. הבנק מצידו טען כי היו לו זכויות בדירה שרכשו המבקשים בשל היותו בגדר גורם המלווה את הפרויקט. משכך - ביקש הבנק לפנות את המבקשים מהדירה שרכשו.

המבקשים מצידם הגישו המרצת פתיחה שהיא מסמך בכתב המוגש לפי תקנות 248-249 לתקנות סדר הדין האזרחי. כלומר, ההליך האזרחי ייפתח בצורה זו (של המרצת פתיחה) במקרים המסוימים המוגדרים באותן תקנות (כפי שקרה במקרה דנן). המבקשים ביקשו מבית המשפט שייקבע כי הם בעלי הזכויות בדירה שכן הם פעלו בהתאם להוראות חוזה המכירה עם בעלי פרויקט הבנייה, וכן שהבנק אינו בעל זכויות בדירה ואינו רשאי לפנותם ממנה.

בנוסף, טענו המבקשים, לבנק לה הייתה עילה לגבות מהם סכומים שכן בהסכם המכר לא נקבע שהסכומים צריכים לעבור לחשבון של הגורם המלווה, ומשכך אין כל סיבה המצדיקה את פינויים מהדירה. לבסוף טענו המבקשים, כי מאזן הנזקים נוטה לטובתם (כלומר שהנזקים שייגרמו להם מהפינוי גדולים מהנזקים שייגרמו לבנק באם לא יפונו מהדירה), ולכן יש למנוע את פינויים מהדירה.

בית המשפט: אין לפנות את המבקשים

בית המשפט השתכנע לבסוף והעניק למבקשים צו במעמד צד אחד (הכוונה היא, שנציגי הבנק לא נכחו באולם הדיונים בעת מתן ההחלטה). זאת, כי בית המשפט השתכנע שהמבקשים פעלו על פי ההסכם עם יוזמי פרויקט הבנייה, שילמו את כל הדרוש וקיבלו לידם את ההחזקה בנכס כדין. בית המשפט מצא כי העניין בסמכותו שכן אחד מהסעדים שהתבקשו בהמרצת הפתיחה היה הצהרה כי המבקשים הם בעלי הזכויות בנכס מכוח ההסכם.

בית המשפט עמד על כך שהסיבה לכך היא שהסכם הרכישה עצמו כלל הוראה לגבי רישום הזכויות בדירה לאחר יצירת האפשרות החוקית לכך (משמע העברת התשלומים), כשהמוכרים התחייבו לבצע את הפעולות הדרושות לרישום זכויותיהם של המבקשים כרוכשי הדירה בפנקס הבתים המשותפים (שכן דובר בדירה בבניין משותף).

בית המשפט הדגיש כי החלטתו מתייחסת לבקשה לסעד זמני בלבד ואינו דן בראיות שונות שהוצגו וראוי כי הדיון בהן יתקיים במסגרת ההליך העיקרי. בית המשפט מצא כי קיימת אפשרות סבירה שטענות המבקשים ביחס לביצוע התשלומים וקבלת ההחזקה בנכס כדין, אכן יתקבלו אך על הדבר להיות נדון בבית המשפט בהליך העיקרי. כמו כן, מאחר ולא הוגשה החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר מאשרת את הפינוי, לא ניתן לקבוע שהחלטת הפינוי ניתנה כדין שכן בלי לא ניתנה בדרך של החלטה שיפוטית על פי חוק. לכן, החליט בית המשפט להעניק את הצו המבוקש והתנה אותו במתן ערבויות על ידי המבקשים להבטחת נזקים שייגרמו כתוצאה ממתן הצו המדובר.

לסיכום, בית המשפט בחן את מאזן הנזקים בין המבקשים שהיו גורם פרטי ובין הבנק שהיה גורם ממוסד וקבע, כי בנסיבות העניין, ראוי להעניק צו המבטל את צו הפינוי.