החלטה בעניין התיישנות התביעה כנגד ערב מוגן

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

תביעה נגד ערב מוגן וטענת התיישנות

אימתי נוצרת תביעה כנגד ערב מוגן? התשובה לשאלה זו נגזרת מהשאלה האם תנאי מיצוי ההליכים בטרם הפניה לערב הינו תנאי דיוני או מהותי. במרוצת השנים, ניתן לראות פסיקות בעניין זה לכאן ולכאן. בהתאם לכך, הפסיקה הציעה גם שני מסלולים מבחינת תחילתו של מרוץ ההתיישנות בסוגיות כגון דא. האחת קובעת כי מרוץ ההתיישנות הינו מועד מתן פסק הדין כנגד החייב העיקרי. השנייה גורסת כי מרוץ ההתיישנות מתחיל "לנוע" עם מתן האישור מצידו של ראש ההוצאה לפועל. אין אפוא כל ספק כי כל אחת מהגישות הנ"ל טומנת בחובה בעייתיות מסוימת.

מבחינת הגישה הראשונה, הנושה עלול להיות חשוף לכך שהליכי ההוצאה לפועל יסתבכו שלא באשמתו ו/או שלא בנסיבות התלויות בו, וכך ייסתם הגולל על פניה ישירה לערב. הגישה השנייה עלולה לפגוע בערב וזאת כאשר הנושה לא יפעל ביעילות הנדרשת כנגד החייב בהליכי ההוצאה לפועל (והוא יימצא את עצמו תחת תקופת התיישנות שאיננה מוגבלת בזמן). בפסיקה נקבע גם זרם שלישי ומאזן. זרם זה מבקש להביא לאיזון בין הגישה הראשונה המטיבה עם הערב, לבין הגישה השנייה המטיבה עם הנושה.

הזרם השלישי והמאזן

למשל, השופט סוטלר קבע בפסק דין אשר ניתן על ידו לפני מספר שנים כי מרוץ ההתיישנות מתחיל לנוע מקבלת אישור מיצוי הליכים, אך אין להביא בחשבון את התקופה בה נוהלו כנגד החייב העיקרי הליכי הוצאה לפועל. המלומד ד"ר רוי בר קהן, בספרו ערבות הביע עמדה שונה במקצת. לשיטתו, בלית ברירה המועד הראוי הוא מתן האישור מראש ההוצאה לפועל. עם זאת, ד"ר קהן מבקש להגן על הערב בכך שהוא מאפשר לו להציג טענות נגד המבוססות על דיני הנזיקין, תום הלב והאמון (וזאת כאשר הוא משכיל להוכיח שהנושה לא פעל בתום לב ו/או בסבירות על מנת לקבל את האישור לפעול כנגדו).

לסיכום, ניתן לראות כי קביעתו של מרוץ ההתיישנות כמתחיל עם פסק הדין העיקרי כנגד החייב איננה יכולה להתקבל וזאת משום שמדובר בפגיעה של ממש בנושה שלא כדין. עם זאת, למרות שהנושה יכול להגיש את תביעתו כנגד הערב עד חלוף שבע שנים ממועד קבלת האישור מראש ההוצאה לפועל, הערב "חמוש" אף הוא במספר כלים הגנתיים. אם בהתאם לגישתו של השופט סטולר ואם בהתאם לדרכו של ד"ר קהן. המחוקק טרם הסדיר סוגיה זו ובתי המשפט הנדרשים לה מבקשים בדרך כלל לבחון את העניין דרך משקפיים של סבירות, הגינות, איזון ותום לב.

דוגמא לפסק דין

להלן דוגמא למקרה בו בית המשפט העדיף את דרכו של ד"ר קהן לפיתרון הסוגיה. עובדות המקרה היו כדלקמן. המבקשים היו ערבים להלוואה אשר ניתנה על ידי בנק לבני זוג (שיקראו - "החייבים העיקריים"). בשלב מסוים, בני הזוג הפסיקו לשלם את ההלוואה. אי לכך, הבנק הגיש כנגדם תביעה וזכה בפסק דין לגבות את הסכומים המדוברים. פסק הדין ניתן בשנת 1998. הבנק פעל בהתאם לפסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. במאי 2003, ובספטמבר 2004, ראש ההוצאה לפועל נתן לבנק אישור על מיצוי הליכים כנגד החייבים. אי לכך, לקראת סוף שנת 2006, הבנק הגיש תביעה כנגד הערבים. הערבים מיהרו לטעון כי מדובר בתביעה שדינה להתיישן.

בית המשפט בחן את המקרה וקבע כי הוא מקבל בעניין זה את גישתו של ד"ר קהן. דהיינו, נקבע כי לא ניתן לקבל את טענות הערבים לכך שמועד ההתיישנות החל לרוץ בשנת 1998 עם מתן פסק הדין בתביעה העיקרית כנגד החייבים. בית המשפט הדגיש כי פעמים רבות הליכי הוצאה לפועל הינם הליכים ממושכים וארוכים ולא תמיד מדובר בהתנהלות בלתי סבירה או חסרת תום לב מצידו של הנושה.

במקרה דנן, פסק הדין ניתן בשנת 1998, ולאחר כשש שנים ניתן אישור למיצוי הליכים. הערבים לא הוכיחו שבמהלך שש השנים הללו הבנק שקד על שמריו ולא פעל כמצופה ממנו לשם גביית החוב. אי לכך, ובהעדר הוכחה כאמור, נקבע כי התביעה כנגד הערבים לא התיישנה.