מחלוקת בין חברות לגבי חוב ללא הסכם כתוב

דרגו את המאמר

מחלוקת על קיומו של חוב, ועל אופן חישובו

לעיתים, ביחסים מסחריים בין חברות, פרטים שונים כגון הנחות, הסדרי תשלום ודרך שערוך חוב, מסוכמים בעל פה בלבד. כיצד ניתן ליישב חוב כספי בהעדרו של הסכם בכתב בין הצדדים, המפרט את תנאי ההתקשרות?

סוכנות נסיעות תבעה חברה העוסקת ביבוא ושיווק מוצרי קוסמטיקה, בגין אי תשלום על טיסות שהוזמנו בעבור האחרונה. הנתבעת טענה כי חלק מהשירותים נרכשו על ידי צדדים שלישיים, ואף אותו חלק מהשירותים שנרכשו על ידה, שולם רובו ככולו לתובעת. עוד טענה הנתבעת, כי בחישובי התובעת נפלו ליקויים, הן בדרך שערוך החוב, והן בהשמטת ההסדר אשר היה קיים בין הצדדים, והקנה לנתבעת הנחות שונות ברכישת כרטיסים מאת התובעת.

בית המשפט מינה רואה חשבון, והלה קבע כי יתרת חובה של הנתבעת הינו 56,313 דולר. מתוך סכום זה, 29,397 דולר מקורם בהזמנות הנתבעת, בעוד היתרה, 26,916 דולר, עניינו בהזמנת כרטיסי טיסה ושירותים נלווים על ידי צדדים שלישיים, ונחוצה הכרעה שיפוטית בדבר חבות הנתבעת בגין סכומים אלו.

אי קבלת טענת פירעון בהיעדר הוכחות

מנהל הנתבעת טען כי לתובעת נשלחו תשלומים ישירות מן הגופים הקשורים עם הנתבעת, שעבור נציגיהם הוזמנו כרטיסי הטיסה אצל התובעת. אולם, הנתבעת לא הציגה הוכחות כי אכן עברו תשלומים מאת אותם גופים. לטענת מנהל הנתבעת, הוא התקשה במציאת האסמכתאות על התשלום, מאחר שתאריכם מוקדם במספר שנים לתביעה.

בית המשפט קבע כי מאחר ולא הוצג לבית המשפט מכתב בקשה לחפש ולמצוא אסמכתא זו, ומכתב תשובה כי המסמכים לא נמצאו, מדובר בעדות שמיעה בלבד.

עוד טענה הנתבעת כי חובה חושב באופן לא נכון, שכן על פי הסכם בעל פה בינה לבין התובעת, הייתה הראשונה זכאית להנחות שונות. נציג מטעם התובעת העיד כי ההנחה המקובלת הייתה בגובה 3%, וניתנה אך ורק בגין תשלום במזומן. מכאן ניתן להסיק כי לגבי חובות שנותרו פתוחים תקופה ארוכה, אשר בגינם נאלצה הנתבעת להגיש תביעה לאכיפת התשלום, אין כל מקום למתן ההנחה.

גם המומחה מטעם בית המשפט לא מצא בחשבוניות כל בסיס למתן הנחות, עובדה אשר חיזקה את טענת התובעת. מאחר ובפני בית משפט לא הובא כל בסיס ראייתי להסדר הנחות, ואף הנתבעת לא הציגה את חישובה לניכוי ההנחות מיתרת החוב, טענות אלו נדחו.

לא כופים על חברה תשלום על שירות שהוזמן עבור צד ג'

בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי מקורו של החיוב בגובה 26,916 דולר, בטיסות שהוזמנו על ידי נציגי הנתבעת עבור ספקים ואנשי מקצוע הקשורים עם הנתבעת. התובעת טענה כי לאור העובדה שהזמנת השירות נעשתה על ידי נציגי הנתבעת, יש להטיל על האחרונה לשאת בתשלום יתרות החוב שנותרו.

בית המשפט קבע כי עצם העובדה שההזמנה נעשתה במרוכז על ידי נציגי הנתבעת, איננה יוצרת חבות משפטית. אדם רשאי להזמין שירות עבור אחר, אך כל עוד אינו מתחייב לשאת במחיר השירות, החיוב נותר על מקבל השירות. התובעת לא הצביעה בפני בית המשפט על מתן התחייבות מפורשת מצד הנתבעת לכיסוי חובות הצדדים השלישיים, ועל כן היא לא הייתה יכולה לכפות זאת בדיעבד. מכאן, שלגבי סכומים אלו התביעה נדחתה, והתובעת הופנתה להגיש תביעה ישירה כנגד מקבלי השירות.

אופן שיערוך החוב

החיוב בגין הזמנת השירותים נעשה בדולרים. על פי עדות מנהל החשבונות של התובעת, התובעת נוהגת להעביר את התשלומים לחברות התעופה לא יאוחר מ-45 יום ממועד הטיסה. על כן, ממועד זה החוב העומד בספרי התובעת לחובת המזמינים הינו בשקלים.

התובעת טענה כי יש לחשב את סכום החוב לפי ערכו הדולרי, בצירוף ריבית דולרית של 11%, על החיובים המהווים את סכום פסק הדין, מיום פירעונם המוסכם. בית המשפט קבע כי אין זו הדרך הנכונה לחישוב הריבית, כאשר כאמור, החוב למעשה אינו במטבע זר. על כן יש להמיר את סכום החוב למטבע ישראלי לתאריך התשלום לחברת התעופה, ומיום זה הריבית תחושב על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, בדומה לשיטה בה חושב סכום החוב בכתב התביעה.

לסיכום, נקבע כי התובעת זכאית לקבל מהנתבעת סכום השווה ל-29,397 דולר, אשר ישוערכו לשקלים על פי השער היציג של הדולר, ליום ה-45 לאחר מועד הטיסה, ומיום זה ואילך יישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק, עד ליום פסק הדין. מיום פסק הדין יישא הסכום הכולל הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום.