עיקול רכב - בקשה למתן צו עיקול הוגשה על ידי פושטת רגל

דרגו את המאמר

דחיית בקשה למתן צו עיקול שהוגשה ע"י פושט רגל

בבקשת צו עיקול, על המבקש להוכיח כי אי מתן הצו עלול לסכל את ביצועו של פס"ד דין עתידי שיינתן לטובתו, ולספק ערבויות שיבטיחו כי במידה ותדחה תביעתו, יוכל לפצות את הנתבע על הנזק שנגרם לו כתוצאה מצו העיקול. מהו הרף אותו נדרש התובע לחצות על מנת להוכיח סיכול זה, והאם אדם שאיננו מסוגל לספק ערבויות יכול לבקש הטלת עיקול?

אישה שעבדה כמשנה למנכ"ל בסוכנות ביטוח, הגישה בקשה לעיקול חשבונות הבנק של שני מנהלי הסוכנות. המבקשת הועסקה על ידי סוכנות הביטוח במשך כשלוש שנים, וטענה כי מנהלי הסוכנות חייבים לה פיצויי פיטורים, דמי הבראה, ימי חופשה, פרמיית הצלחה ושכר עבודה.

לטענתה, בעלי החברה צברו חובות כבדים, ועקב כך מכרו את מרבית תיקי הביטוח שלהם, התאחדו עם סוכנות אחרת, ונותרו עם שרידים מצומצמים של תיק הביטוח שהיה להם. על כן, קיים חשש מהכבדה על ביצוע פסק הדין אם לא יינתן צו העיקול המבוקש. המשיבים כפרו בחבות הנטענת, וטענו כי מצבם הכלכלי איתן, בניגוד למבקשת שהוכרזה כפושטת רגל.

הכבדה על ביצוע פסק הדין

בבקשה למתן צו עיקול זמני, יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו, כפי שייקבעו בפסק הדין, לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע. באיזון זה מוענקת עדיפות לזכותו של הנתבע, שכן זכות הקניין היא זכות חוקתית.

עדיפות זו מתבטאת, בין היתר, בהטלת נטל ההוכחה על התובע, ובשני תנאים בהם מותנה מתן צו העיקול: על התובע להציג תשתית ראייתית המצביעה על כך שעילת התביעה שלו לכאורה מתקיימת (תקנה 360א), ולהמציא ערובה לפיצוי הנתבע על נזק שייגרם לו על ידי העיקול, אם תידחה התביעה (תקנה 365).

לעניין המבחן למתן צו עיקול זמני, בית המשפט העליון קבע כי לא די בכך שהמבקש צו עיקול יסתמך על "ראיות מהימנות", אלא מוטל עליו גם לשכנע את בית המשפט כי "אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין". כלומר - הדגש במתן צו עיקול הינו על הצורך למנוע את שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד מתן פסק הדין.

לצורך כך, בית המשפט בוחן אם ישנם סימנים כי המשיב עתיד להבריח את נכסיו, או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק הדין. לא יינתן צו עיקול, אם התובע לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. בהקשר זה נקבע כי המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה את אלמנט ההכבדה.

ראיותיה של המבקשת אודות חובותיהם הנטענים של המשיבים הסתכמו בדו"ח רווח והפסד המראה מאזן רווחים שלילי של הנתבעים, אשר היה נכון כשנה לפני מועד הדיון בבקשה לעיקול, ולא בסמוך למועד הבקשה. שנית, בהתחשב בעובדה שהמשיבים מחזיקים ב- 49% ממניות החברה החדשה, אין זה סביר כי הם אכן מצויים בחובות כבדים כפי שטענה המבקשת.

בקשת עיקול הנעשית על ידי פושט רגל

כתוצאה מבקשה לעיקול זמני, עלול מבקש העיקול להיות מחויב לשלם לנתבע פיצויים בגין הנזק שנגרם לאחרון עקב העיקול. כמו כן, קיימת אפשרות כי העירבון שנתן המבקש יחולט, במידה וצו העיקול יפקע. כפועל יוצא מכך, הסיכון שפושט רגל שביקש עיקול יגדיל את חובותיו, גדול בהרבה מהסיכון הכרוך בהגשת תביעה על ידי פושט רגל.

בהגשת תביעה, בדרך כלל, הסיכון הוא רק שיוטלו על פושט הרגל הוצאות משפט. לאור זאת, נקבע כי פושט רגל אינו יכול להגיש בקשה לעיקול זמני ללא קבלת אישור מראש, על פי הוראות פקודת פשיטת הרגל. על פי תקנה 374(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מבקש צו העיקול להניח תשתית ראייתית לכאורית, הן לתביעתו, והן לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

על פי התקנה הנ"ל, הכרעה בבקשה למתן צו עיקול או בבקשה לביטול צו עיקול, מחייבת את הערכאה השיפוטית לקבוע כי קיימים ממצאים עובדתיים, אשר לכאורה תומכים בתביעה. במקרה זה לא הוכחה מהימנות טענת המבקשת או התשתית הראייתית לה טענה, ואף לא הוכחה יכולתה של המבקשת להעמיד ערבויות כנגד העיקול, ועל כן הבקשה נדחתה.