חשבון משותף של אמא ובן בהוצאה לפועל

דרגו את המאמר

הטלת עיקול על חשבון בנק משותף לחייב ולאמו

פעמים רבות, כאשר אדם נקלע לחובות אשר הוא איננו מסוגל להחזירם, מעוקל חשבון הבנק שלו על מנת להבטיח לנושיו כי החייב לא יבריח את כספו ויימלט מן החוב. מה דינו של חשבון בנק המשותף לשני אנשים, אשר אחד מהם חייב כספים והוכרז עיקול על חשבונותיו, ואילו השני אינו חייב מאומה? מה דינו של חשבון משותף הנעשה למטרות נוחות, כאשר רק אחד מבעלי זכות החתימה מכניס כספים לחשבון?

עורך דין נקלע לקשיים כלכליים, וצבר חובות כלפי נושים שונים. האחרונים פנו להוצאה לפועל, ולבקשתם הוצא צו עיקול לשני חשבונות בנק הרשומים על שם עורך הדין. אחד מן החשבונות היה שייך לחייב באופן בלעדי, ואילו השני היה חשבון משותף לחייב ולתובעת, אמו. התובעת, ילידת 1917, הצהירה כי כל הכספים בחשבון המשותף שייכים לה בלבד, ובנה נרשם כשותף בחשבון לצרכי ירושה ותו לא, אך מעולם לא הפקיד בו כספים. התובעת הגישה בקשה לפסק דין הצהרתי, כי הכספים בחשבון המשותף שייכים אך ורק לה, ומכאן שלא ניתן להטיל עליהם עיקולים בשל חובות בנה.

 
מקורו של פסק הדין ההצהרתי הוא בתורת דיני היושר, הדורשת מהעותר תום לב. על כן, משביקשה התובעת פסק דין הצהרתי, מוטל עליה נטל מוגבר להוכיח כי הכספים אשר עוקלו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל אכן שייכים לה באופן בלעדי. התובעת אכן הצהירה כי מדובר בכספים שלה בלבד, וכך אף הוצהר על ידי בנה עורך הדין. אולם, מעבר לכך, לא התייחסו התובעת או בנה לכספים אשר בגינם הוטלו העיקולים, ואף לא למקורם.

בית המשפט פסק כי גם אם מטרת הרישום המשותף הייתה אך ורק להקל על החייב לבצע פעולות כספיות במקרה של מות התובעת, אין בכך כדי לשלול את העובדה שהחייב הינו בעל חשבון משותף, הנהנה מזכויות חתימה. כבר בעת פתיחת החשבון, בשנת 75', נרשם החשבון כחשבון משותף לתובעת ובנה. כמו כן, שמו של עורך הדין הופיע לצד שם אמו כנהנה בחשבון, עוד במסמכים חתומים זמן מה לפני מועד הטלת העיקול על החשבון. לאור זאת, בית המשפט קבע כי מדובר בחשבון בנק משותף לתובעת ולבנה, לכל דבר ועניין.

הכספים בחשבון משותף מתחלקים באופן שווה בין בעלי זכות החתימה

על מנת לתמוך בתצהירה, היה על התובעת לצרף תדפיסי חשבון בנק בקשר לחשבון המשותף שלה ושל בנה. באמצעות תדפיסים אלה, הייתה התובעת יכולה להוכיח כי אופי הפעילות והתנועות בחשבון, הצביעו על כך שמדובר בכספיה בלבד. אולם, תדפיסים כאלו לא הוגשו, ועל כן בית המשפט לא יכול היה לקבוע מהו מקור המימון של הכספים אשר בגינם הוטלו העיקולים, ולא היה ברור גם מה נעשה באותו חשבון בנק בפועל. יום לפני הטלת העיקול על החשבון המשותף, נפדו לחשבון זה ניירות ערך בגובה 76,735.05 שקלים.

התובעת העידה כי היא איננה יודעת לקרוא ולכתוב עברית, אולם נמנעה מלציין מי מטפל עבורה במתן הוראות הנוגעות לחשבון המשותף. על כן, אין לשלול כי בנה, בעל זכויות החתימה בחשבון, ביצע הוראות עבור אמו, ואף טיפל בניירות הערך והפיקדונות אשר בחשבון המשותף. לתובעת היו פיקדונות שקליים בגובה 201,165 שקלים. בית המשפט קבע כי חזקה כי הסכומים אשר נמצאו בחשבון המשותף היו שייכים לכל אחד מבעלי החשבון בחלקים שווים. הסכום אשר עוקל בפועל בחשבון הבנק המשותף היה על סך 68,215.38 שקלים. מכאן שמדובר בסכום אשר קטן ממחצית מלוא סכום הפיקדונות.

היעדר הוכחות בנוגע למקור הכספים בחשבון, פועל לרעת המבקש סעד הצהרתי

בית המשפט התרשם כי התובעת איננה יודעת דבר אודות פעולות אשר נעשו בחשבון הבנק שלה. במקרה דנן, היה על התובעת להרים את נטל ההוכחה ולהוכיח את מקור המימון של הכספים, ולבסס זאת במסמכים מהימנים מחשבון הבנק המדובר, אולם האחרונה לא עשתה כן. נקבע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הדרוש על מנת לקבל סעד הצהרתי כפי שהתבקש על ידה, ועל כן התביעה נדחתה. אי לכך, בוטל עיכוב הליכי העיקול בגין הכספים אשר מצויים בחשבון הבנק המשותף.