ביטול הליכי הוצאה לפועל בטענה של הגירה מישראל

המבקשת הגישה בקשה דחופה לביטול פסק דין ולביטול הליכי הוצאה לפועל. במסגרת הבקשה נטען כי המבקשת לא ידעה כלל שניתן כנגדה פסק דין וכי נפתחו בעניינה הליכי הוצאה לפועל. למעשה, המבקשת, אשר איננה מתגוררת בישראל, טענה כי היא הגיעה ארצה רק לצורך הלוויית אביה.  

 

המשיב, התובע, הגיש ביולי 2000 תביעה כנגד המבקשת. במסגרת התביעה, המשיב עתר לתשלום כ-23,000 שקלים בגין הלוואות שונות אשר ניתנו לחייבת. לטענתו, המבקשת לא פרעה את ההלוואות ולא היה מנוס מפנייה לערכאות המשפטיות. כחמישה חודשים לאחר מכן בית המשפט קיבל את התביעה במעמד צד אחד. בהליך דנן, לא הוצג בפני בית המשפט אישור מסירה אודות פסק הדין והתיק הועבר זה מכבר לגניזה. דהיינו, לא הייתה הוכחה כי המבקשת ידעה אודות פסק הדין.

 

לאחר שניסיונות מימוש פסק הדין עלו בתוהו, המשיב פתח כנגד החייבת תיק בהוצאה לפועל. אזהרה נשלחה למבקשת (על פי מחשב ההוצאה לפועל) בפברואר 2001. באוגוסט 2003 המשיב ביקש להוציא כנגד המבקשת צו עיכוב יציאה מהארץ. המבקשת, אשר הגיעה לישראל בסוף 2003 לשם נוכחות בהלוויית אביה, ביקשה לבטל את הליכי ההוצאה לפועל. על מנת להוכיח את טענותיה, היא הציגה מסמכים שונים. על פי מסמכים אלה, המבקשת עזבה את ישראל בינואר 2000 ומאז לא ביקרה בארץ כלל. דהיינו, חצי שנה לפני הגשת התביעה על ידי המשיב. כמו כן, היא טענה כי היא עזבה את ישראל לצמיתות והציגה אף אישורים רלבנטיים מרשויות ההגירה בקנדה (שהעידו על כך שהיא הפכה לתושבת קבע במדינה בצפון אמריקה).

 

כפי שצוין לעיל, המבקשת לא ידעה אודות פסק הדין ו/או הליכי ההוצאה לפועל. כמו כן, היא הוכיחה שהיא הגיעה לישראל רק על מנת לשבת "שבעה" על אביה שהלך לבית עולמו. בית המשפט החליט כי ניתן לדון בבקשה אך הוא קבע מועד קרוב ביותר. דהיינו, נקבע כי בתוך כחודש ממועד הגשת הבקשה יתקיים דיון אודות חובותיה של המבקשת כלפי המשיב.