סמכותו של ראש ההוצאה לפועל במסגרת טענת פרעתי

דרגו את המאמר

סמכות ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי בנוגע למימוש משכון

המערערים במקרה דנן הגישו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי". ראש ההוצאה לפועל דחה את בקשתם וזאת מחמת העדר סמכות. אי לכך, המערערים הגישו ערעור על כך לבית המשפט העליון. במסגרת הערעור, בית המשפט נדרש לשאלה - האם לראש ההוצאה לפועל קמה (או לא קמה) סמכות לקבל טענת פרעתי בדבר אי מימוש משכון?

העובדות במקרה דנן היו כדלקמן. המערערים חתמו על שטר משכנתא לשם הבטחת פירעון הלוואה מול הבנק. שטר המשכנתא לא כלל הגבלת סכום והמערערים משכנו את דירתם לטובת הבנק. בשלב מסוים, שטר המשכנתא הוגש לביצוע וזאת בעקבות חוב שהצטבר. המערערים פנו ללשכת ההוצאה לפועל במסגרת טענת "פרעתי" אך ראש ההוצל"פ דחה בקשתם. כאמור, דחיית הבקשה הייתה מחמת חוסר סמכות.

טענות הצדדים

המערערים העלו את הטענות הבאות:

1. ראש ההוצאה לפועל טעה כאשר הוא דחה את בקשתם כנגד ביצוע שטר המשכנתא (לפי סעיף 19) וזאת משום שבין הצדדים נערך הסכם פשרה.
2. דירת המגורים המדוברת כונסה על ידי המדינה ומימושה הותיר סכום אשר הספיק לשם פירעון החוב לפי הסכם הפשרה.
3. ראש ההוצאה לפועל הינו בר סמכות לדון ברישומו ותוקפו של שטר משכנתא והסכם הנלווה אליו.
4. לא ניתן לממש את שטר המשכנתא, אשר לא נושא כל סכום חוב, וזאת כל אימת שלא ייקצב הסכום.

הבנק טען מטעמו:

1. הערעור הוגש באיחור. המערערים פנו לבית המשפט 26 ימים לאחר קבלת החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, וזאת למרות שהיה עליהם לעשות כן בתוך 15 ימים לכל היותר.
2. דין שטר משכנתא כדין פסק דין. אי לכך, ולאור סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך לבדוק את תוקף השטר. הסמכות הייחודית בעניין זה הייתה נתונה לבית המשפט המוסמך.
3. בכל הנוגע לחוב, ראש ההוצאה לפועל לא היה בר סמכות לדון באירועים טרם חישוב המשכון או לעסוק בטענות כנגד תוכנו של שטר המשכון (במסגרת טענת המערערים - "פרעתי").
4. המערערים לא מילאו אחר פירעון החוב, גם אם הוא התבסס על הסכם פשרה שגובש בין הצדדים.

הערעור נדחה - מדוע?

בית המשפט התייחס ראשית לטענת הסף בנוגע לשיהוי בהגשת הערעור ודחה אותה. בפסק הדין נקבע כי אין למנוע מהמערערים את הדיון בבקשתם בגין איחור של 11 ימים, וזאת משום שהיה קיים חשש שהדבר יוביל לעיוות דין. לאחר מכן, בית המשפט עיין בערעור, בנימוקים השונים, בהחלטה שניתנה על ידי ראש ההוצאה לפועל, ובסיכומי טענות הצדדים. בסופו של יום, נקבע כי דין הערעור להידחות.

השופט, סלים ג'ובראן, עמד על השאלות המרכזיות שהיו במחלוקת בין הצדדים:

• האם לראש ההוצאה לפועל הייתה סמכות לקבל טענה בנוגע לאי מימוש המשכון?
• האם ניתן לקבל טענות המערערים באשר לפירעון החוב לפי הפשרה?

כאמור, הערעור נדחה. ראשית, בית המשפט דחה את טענותיהם של המערערים לכך שלא היה ניתן לפעול לפי השטר בגין העדר סכום קצוב ונקוב. נקבע כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך להכריע ולקבוע באשר למהות שטר המשכון (לרבות תחולתו, תוקפו והיקפו) וזאת משום שלא היה מדובר בבדיקות חשבונות, זיכויים או חיוביים. אי לכך, החלטתו של ראש ההוצל"פ בעניין זה הייתה כדין.

הלכה פסוקה היא כי בניגוד לגביית חוב רגיל בהליכי הוצאה לפועל, תפקידו של ראש ההוצל"פ מצטמצם באופן משמעותי כאשר מדובר במימוש משכון. משמע, תפקידו של ראש ההוצאה לפועל במקרים אלה נוגע רק לדרך הצודקת והיעילה של מימוש המשכון, ולא באשר לאופן גביית החוב מתוך הנכס הממושכן. כמו כן, ראש ההוצאה לפועל איננו מוסמך להרחיב סמכויותיו ושיקול דעתו באופן כזה שהוא יורה על אי מימוש משכון או ארכות לחייב על חשבונו של הזוכה.

סעיף 18 לחוק המשכון קובע כי לאחר שהחלו הליכי מימוש משכון בלשכת ההוצאה לפועל, לראש ההוצל"פ אין סמכות להפסיק את ההליכים הנ"ל ו/או להעניק לחייב ארכה לתשלום החוב אגב החזרתו של הנכס הממושכן לבעלותו. בית המשפט הוסיף כי המחוקק קבע את אפשרות המשכון בתור "אמצעי נוח ומהיר לגבייה אשר ניתן להפעילו גם אם קיימת מחלוקת אודות גובה החוב ומהותו". אי לכך, ניסיונם של המערערים לטעון טענת פרעתי ובכך להביא לסיכול מימוש המשכון באמצעות הקפאת הליכים לא התיישב עם תכליתו של החוק.

זאת ועוד, בית המשפט קבע כי המערערים הודו בחוב אשר נטען על ידי הבנק (וזאת לאור הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, וכן לפי תכתובת ביניהם שקדמה להסכם). נקבע כי ראש ההוצאה לפועל לא היה מוסמך לדון בטענות כפירה כנגד מהותו של החוב אשר עליו המשכנתא במקרה דנן ביקשה להגן. סוגיות אלה הינן בסמכותו הבלעדית והייחודית של בית המשפט המוסמך.